הם לא היו איתך,
תמיד היית לבדך,
כשהיו איתך זה היה רק מתוך רחמים,
ומהר עזבו אותך.
תמיד התייחסו אלייך כאל המכוערת,
לא שווה, חנונית.
זה כאב לך כאילו תקעו בך מליון סכינים לגב.
אנשים התביישו בך,
ותמיד הרגשת שאת לבד בעולם.
פזמון: זה קשה כבר לסלוח,
כשכל-הזמן פוגעים, הורסים לך.
הם תמיד נשארים מאושרים,
ואת תמיד לבד עצובה.
קשה כבר לסלוח,
כשהלב סדוק ואין לך לאן לברוח,
כשכולם כבר הורגים אותך,
ולך אין כוח לזה.
בצבא גם השפילו אותך,
הם העיפו אותך ממקום למקום,
הפיצו שמועות, הפכת בין רגע לבדיחה של המקום.
במקום החדש שלך השפילו אותך יותר,
פגעו בך נפשית ופיזית,
פשוט גרמו לך להראות מטומטמת.
שיחקו כאילו הן חברות,
מאחורי גבך צחקו עלייך,
עשו ממך צחוק,
ולא הפסיקו עד היום האחרון.
וזה כ"כ קשה לסלוח!
לקראת סוף השירות,
למדת לענות סופסוף
לכל מי שהשפיל אותך,
כל-השאר שחשבת שהם חברייך, מסתבר
לא היו אמיתיים, אולי רק חלקם.
פזמון: קשה כבר לסלוח...
באהבה לא היה לך מזל,
גם בעבר וגם בהווה.
בצבא הכרת אותו,
הוא גרם לך לשמוח,
להרגיש נאהבת,
אך בסוף הוא עזב אותך למען חבריו.
את כ"כ נפגעת,
מאז לא יכלת יותר,
לא יכלת לאהוב יותר,
היית בודדה.
ומאז את לרוב יושבת לבדך,
ופחדת להכיר אנשים,
פחדת להיפגע שוב!
ואת רוצה כבר לצאת מזה,
את רוצה לאהוב וליהיות נאהבת! |