ראשית, דע כי הרצפה לעולם לא תעמוד יציב
וסדקים ירחשו בה הלוך ושוב.

לעד תהיה מוקף מראות.
בבואותיך לעתים יתפסו את מקומך. עליך להכיר
היטב את ההשתקפויות
המרצדות בקליידוסקופ של עיניה
כמו את פניך.

יהיה עליך גם להעמיד פנים שאינך רואה
את שבילי הבריחה הנסללים מדי יום
וכיצד דחפורי החרטה של נפשה משכיחים
זאת מדי ערב תחת שכבת העור.

יהיה עליך ללמוד להיות כף יד:
ללא חשש לפקוח את האצבעות
לפסק מעט את קווי החיים
ולהיעצם סביבה בתנועה עגולה וחובקנית.

וכאשר סדקים ירוצו לאורך פניך, דע
אין הם שם באמת: רק בעיניה
המשתלחות הכל מתפורר
(מתוך גרגירי האבק שיוותרו
היא תלקט שירים).
זו העצה היעילה ביותר:
הישאר במקומך. אחוז עצמך שלם
שכן כאשר הרצפה תתפקע
אתה הוא זה שעלול להתפורר. לעולם
אל תביט בעצמך מתוך עיניה.