שימי הוד / עצב בשדותייך |
בלפיתה צוננת
סונט העצב
בחיבוקו,
חורש בך תלמים רועדים.
צינה אפילה כופה דעתה
תופרת לך חליפה מקפיאה
רוכסת כאב עד מחנק,
פורשת מפת ייסורים
להשביעך מרורים
ושולחן צערך צר מהכיל.
האביב בעלומיו
מסיר רדיד תוגתך
וחובקך בחום
להפשיר צינתך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|