עננים שחורים מעלינו
מאיימים עלינו
לא מאפשרים לנו לזוז
ואנחנו כל כך חלשים
מתכנסים בתוך עצמנו
אל אותן אמתות
אל אותם כאבים
עננים שחורים
תוחמים אותנו
החוץ נראה זר
הפנים לא שומר עלינו מספיק
ולעתים, עדיין תוהים
אם אנחנו באמת, היינו אמתיים
נשארו מאתנו, כמה פירורים
שירים שכתבנו, אהבות שיצרנו
מלחמות לא פשוטות
עננים שחורים
כמו בשמים אירופאים
זה כעת שלנו
מה נעשה עם כל זה?
מה עוד אפשר להשיג?
מוחקים את השם
מסתירים את הפנים
פעם ידענו ללמוד
מכל מה שהיה לנו ביד
היום, גם השירים
לא משאירים לנו דבר
לפעמים, נוסעים בלי מטרה
לפעמים, חוזרים, מתוך בדידות
בלי הבחנה
עננים שחורים
משייטים מעלינו
מטביעים אותנו
ואנחנו מבקשים להינצל
מבקשים עוד פעם
לגעת כמו פעם
מבקשים עוד פעם
לחוש את הפחד
אי אפשר לאהוב, בלי להשתתק
אי אפשר לאהוב, בלי לפחד
עננים שחורים
וגשם חזק יורד
באמצע איפה שלא נהיה
תמיד יהיה מקום טוב יותר
אבל אנחנו חלשים כל כך
מוחקים את הפנים
מבטלים את השמות
נשארות שתי דמויות
משחקות ביניהן, עד הגבול, עד הסוף
עננים שחורים