מתעורר בבוקר
האור נכנס מהחלון
אלו קרני השמש הראשונות של היום
מביט בשעון
לא יודע למה לחכות
עוד מעט יחלוף היום
אני כבר רואה אותו, נגמר
בצד השני של המיטה, ריק עכשיו
בחדר השני, אין אף אחד
שום קול, לא נשמע
בעוד שבחוץ, העולם מתפוצץ
מתבונן במראה
מפחד להתרגל
להיות לבד
הבדידות, שאני מגונן עליה
היא זו, שמפוררת אותי
כל מה שמגן עליך
בסוף הורג אותך
ואהבתי לא פעם
גם ידעתי לעזוב
שמעתי דלתות נטרקות
ואלף צעקות
מכיר את הפחדים שבי
הם לעולם לא מניחים את הנשק
עד שמדמם מכניעה
זו הבדידות, שאני מגונן עליה
היא זו, שמפוררת אותי
מפחד להתרגל, להיות לבד
לקום כל בוקר
ולדעת שקרני השמש הראשונות
יעירו אותי
ולא תהיה שם, שום יד
שתבקש ממני
להישאר במיטה, עוד כמה דקות
סיפורי אהבה נכתבו לזרים
תמיד יש ים, תמיד יש גשם
ומישהו שמחכה במרפסת
ואני מפחד להתרגל
להיות לבד
זו הבדידות, שאני מגונן עליה
היא זו, שמפוררת אותי
כל מה ששומר עליך
בסוף הורג אותך
משאיר אותך ריק,
לא נותן מחסה מפני הימים
עוד מעט זה לילה
הוא יבוא, ולא ישאיר לי מקום
לברוח אליו, להגן על עצמי
עוד שיר, עוד מילים נטולות תקווה
מפחד להיות לבד
אבל, זו הבדידות
שאני מגונן עליה
והיא, הורגת אותי |