הולכת בתלם
לצדך גדר, ומאחוריה היא -
את,
אותו דבר, אבל הפוך.
והגדר, לא עץ ולא בטון,
שבירה, זכוכית,
שמשה חד-כיוונית.
מביטה את לעברה, אך
רואה מראה, והיא -
את
בעבר השני, מטילה צלה -
צלך
דרך השמשה לעברך.
והצל מלווה את צעדייך
ואת פוסעת עמו עקב בצד אגודל
קוראת בו בהליכתך,
אך תכופות נאלצת להרים את עינייך
להסתכל לפנייך
לבל תתקלי
ותפלי?
לעתים הצל מן הקרקע נוסק
ואותך מרים, הטרמפיסטית,
למעוף קצר,
ואז כל-כולך בו.
אינך צריכה עוד להרים עינייך
לבל תתקלי בעצמים לפניך.
אך המעוף קצר
ושוב את חוזרת
להלך בתלם -
אינך נסחפת.
(בעקבות סיפור מאת מילן קונדרה) |
