כשאדם קטף את פרי עץ הדעת בשביל חווה
(כן, זה מה שבאמת קרה. לא היה שם שום נחש -
ולא צריך להאמין לכל מלה שבמקרא)
הוא בעצם רצה שהיא תדע.
הם הרי נוצרו זה עתה
ועוד לא המציאו להם אפילו שפה.
אם לא היה נותן לה את פרי עץ הדעת
כיצד היתה היא יכולה לדעת?

פרי עץ הדעת היה בשל, זה היה מזלו.
אך מה היה קורה אם לא?
האם לחכות שפרי העץ יבשיל, היה מבכר?
ואולי עד אז חוה היתה הולכת עם אחר
ולעולם לא היתה יודעת
את שאדם רצה לומר לה, באמצעות פרי עץ הדעת?

אפשר שפרי-בוסר היה משגר אליה
והיא טועמת, יורקת, וממנו (מאדם) מפנה פניה
או ששמה הפרי בצד, תוהה אם אי פעם יבשיל,
ובינתיים, כעד לאותו רגע, לא מראה סימנים,
לא מביעה דבר, מתנהגת כרגיל.

או שטועמת ולא יורקת, אלא בולעת חתיכה
ומפיסת הפרי רוכשת את הידיעה
שהפרי אכן יבשיל ביום מן הימים,
ולא תשיב ריקם את פני-אדם המיוסרים.