מבטו הוא חידה - סוד נורא, המגיח
כחצים מורעלים לעיני הקורבן.
הוא זורה חרדה, הוא נודד, הוא שליח,
המותיר חותמו כברזל מלובן.

תנועותיו חלקות, דיבורו הוא פואטי,
לבושו הוא שחור כצפחה חרוכה.
הוא מכיר כל קמע, כל סמל ופטיש,
הוא מותיר מסתורין וקוצר הצלחה.

כעורב זמן-חצות, כזאב בין-ערביים,
כערפד מעופף על רוחות משטמה,
ומובטח לך לחוש פרפרים בקרביים
כשתראיהו צועד לקראתך בדממה.

אך מתחת לכל הקטיפה והמשי,
הבורקים בשקיעה כברזל מגלוון,
ישנו זוג תחתונים מכותנה מעומלנת,
משוכים אל מעל לטבור לבנבן.