תיפול חומת-האטימות הנפשעת!

אוזני-הממסד אטומות כבשעם;
עיניו כסומא עצומות.
אלפי-בעלי נכות זקוקים לעזרה ולמשענת;
אך לפקידים של אבן לבבות.

למוסדות אין איכפת מאנשים שלא יכולים ללכת;
שלכיסא-גלגלים רתוקים.
הכל רק סחבת וסחבת;
עונים ריקם כל הפתחים.

תיפול חומת-האטימות הנפשעת!
יפשיר הקרח של שרירות-לב.
גם לנכים הזכות לכבוד וצדק;
היו קשובים לכאב.

אל תמנעו מהם דיור שתואם את מצבם!
את מעותיהם הדלות אל תגזולו!
תתנו להם לחם-חוקם.

תדעו, ישנם אנשים על כיסא-גלגלים
ללא גשת נוחה לבית;
אנשים שבביתם אין מעלית.
ישנם גם כאלה שקצבתם לא מספקת;
שחייהם פורענות קיומית.

אך לאיש מצוקתם אינה מזזת!
חומת-בדידות וחוסר רגש,
מפרדת בינם לבין שירותי-הרווחה.
אין מי יקשיב; אין מי יהיה לעזר.
אוזן-כל אטומה.

אך לא לעולם חוסר-צדק!
כולנו נתאחד מול אטימות-הממסד.
בביצורי-האדישות נבקע סדק;
לחברה שוויונית וצודקת נשית מסד.

השחיתות החברתית, לא לעד לה חוסן!
עוד ימוטו מסעדיה נפול.
למאבק בשל אטימות-לב עוקץ;
רק אז נהפוך להכל!