אני רוצה תמיד לזכור אותך ככה:
ילדה שמנמנה עם חולצה מנומרת.
אני רוצה להעיף אותך ברוח,
ולשמור את הרוח למזכרת.

אני לא יודע אם אראה אותך שוב,
אינני בטוח בכוונת היקום.
אבל אם אלוהים יעשה עמי חסד,
הוא ישלח לי רוח עם ילדה למזכרת.

אני זוכר כיצד היינו משחקים,
מתלכלכים בחולות ונעשים מטונפים.
אין טעם להעמיד פנים,
אתן לדמעות לכסות את הפנים.

והדמעות שלי ימשיכו אל הים, עם הרוח,
ויגיעו עד לחוף שלא קיים באמת,
חוף ים בו היינו משחקים,
החולות בהם רוחך המתה נמצאת.

אני לא יודע אם אראה אותך שוב,
אבל אם כן, דברי נא עם אלוהים,
על מנת שיסדר את המצב,
על מנת שיתקן את הדברים...

כך שאחרי שהנצח יחלוף,
ואחרי שמסיבת הארץ נגמרת,
הרוח תחזור ותשיב לי
ילדה שמנמנה עם חולצה מנומרת.