תל אביב שלי, העיר אשר חוברה לה
מעצב, בדידות, חלומות ושמחה.
אנשים שיודעים, אנשים אבודים כמהים למשהו,
שינער את עולמם בין בניינים אפורים, נוצצים, עלובים, ישנים,
מספרי סיפורים על אנשים כמותם, שהיגרו, מימשו,
תהו על ניסים...
אבל אני נועדתי להיות אם, בעיר נמל עם חוקים וסדר מימי דנא.
אבוי לו לשונה בתוכה.
חוזרת לחיקה של משפחה תומכת באשה ממוטטת.
דיכאון אחרי לידה. קיבעון של תחושה...
עיכובים טריוויאלים בדרך לתהילה, אני מנחמת עצמי בגלות בחיפה,
שם אני חיה דרך מחברת צהובה...
הגעגועים והטיפול בילדים, אשה חולמת מתייסרת.
חיפה חיפה עיר עם תחתית... שמישהו כבר ימציא פאקינג
מעלית. |
