הן המילים שנכתבות,
רסיסים מערפילי המחשבה,
מטר על נהרות הרגש,
רצופות הן שגיאות,
לעיתים,
כשהיד מרעדת,
ופשרן תמוה כשל סוד,
שנבט בשדות השקר.

הן המילים שנכתבות,
צונחות כעלים על עפר הדרך,
או כפירות כבדים ונרקבים,
נערמות הן לפרקים,
לעיתים,
כשהרוח חולשת,
תרומנה כמכשול, כחומה,
תכבושנה צעדיך,
ותצורנה על עירך.

הן המילים שנכתבות,
מנגינתן כהמיית החורף,
אחיזתן כסחף ים סוער,
תמשוך למצולות,
לעיתים,
כשהלב בוחל,
תושלכנה לאגן,
על כל מטענן,
ואתה תינצל.