איליה פרדקין / חול |
אני חושב שאני בוהה במיראז' -
רואה אדם, אדמים, אבל לבדי.
כמו תינוק, זוחל על החול, שפתיים יבשות, גרון מברך שביל רוק
במורד.
אפילו דמעות, אל אף שאינן מבקרות, יכלו להרוות פנים בודדות.
אך היחידי, האמיתי, המוחשי בין אצבעותיי, הוא החול,
הרך, היבש, לא מבקש ולא דורש,
וגם הוא לא נשאר שם -
נשפך בין האגודל למורה אל הארץ,
בחזרה אל חבריו,
החול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|