שימי הוד / רחשי לב |
סתיו עלומייך
נושב השלכותיו
בטיעונים אפורים
ואביב רחוקך
סועד עמדתו
בפריחת נעורים
אחרים.
דמעה
מרווה צערה
מתעשתת לרגע,
חוברת לכאבך,
מרפה
ניגרת חרש לכאבה
עד התאדותה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|