כמה פעמים עוד אפשר,
לחשוב את אותה מחשבה?
לראות את אותם פנים ולהפגין את אותה הרגשה?
חיוכים נדלקים ונכבים על פניי
כאילו החבאתי מפסק מאחורי אוזני השמאלית.
אין אני כאן, וגם לא שם.
איני נמצא באף מקום,
לא בעולמי הפרטי ולא בעולמכם שלכם.
אני מוגדר על ידי מה שאינני -
על ידי אותם חללים בין העננים ובין מרצפות המדרכה.
מוחי קורס בניסיונו להבין עצמו,
ואני נמוג אל אותו אפס ממנו באתי,
מתחיל מחדש את אותו מסע חסר תועלת לאהבה.
זהו כל גן העדן שאקבל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.