ככה, ניזחארתי שהיו זמנים בלי כוס-אמים.
אנשים (גם בשדרות) יכלו להתנהל עם מנגינה בלב.
מה קרה לנו?
מי קרע לנו?
גמד מסומם ששמו ברק,
לחרפן אותנו יודע רק.
ומעליו אול סמרטוט שאינו מבין,
על כולם בקשת משתין.
וברקע יש עוד אבו שוואראב,
פרץ שמו ילענו אחאראב.
אז הנה שיר אבסורדי,
כי אני? אנא כורדי.

זה הבקר יום חדש,
עם חיוך עליז.
ציפורים שולחות כאן ד''ש,
בניגון פזיז.
שמש קרן אור וחום,
פרח בגינה.
החתול ממשיך לחלום,
על עוגת גבינה.

יום חדש נולד עכשיו, כמה טוב בלב.
ציפורים שולחות כאן ד''ש, בואו נשתובב.

מה כולם ממהרים,
כל אחד עם תיק.
איפה היא המנגינה,
השיר שלא יפסיק.