|
הלהקה שלי למול עיניי
ואני מתבייש לקחת
את כל אשר עומד לפניי
האהבה הזאת כל כך כבדה.
המילים נרקמות לעצמה
הערפל מנשב הכרה
שחור מכחיל אלי אפלה
חללי האוויר פתוחים למגע.
זה כמו ריקוד של הנפש
מיתרי הנגינה הרכים
לוהטים בלהבות הדעת המשגת
הכאב נדחס לגבישים עמוקים.
וכל אשר חפצה נפשי
בלהט האבק הרמוס
היה לשאת ולתת
בכל אשר היה מנגד. |
|
|
כשקטנים, בנים
אוהבים חיילים,
ובנות אוהבות
בובות.
וכשגדולים, בנות
אוהבות חיילים
ובנים אוהבים
בובות...
קצת נוסטלגיה,
מה יש? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.