אושרית אפל / בלי פירורי לחם |
עד שהיו מסביב מרימים כיסאות
וצוחקים כשהאוטובוס האחרון לעיירה
היה מגיע , אתה היית אומר
מעניין איפה נהיה עוד
עשר שנים, ואני הייתי
קוראת לך "החברהכיטובשלי"
לשנינו לא הייתה עדיין מכונית, לא רישיון
לא פחד, וחשבנו שנגיע רחוק
אתה שמתלבש בבגדים לא מכאן
ואני בתלתלים שמעידים גם על קצב
לא שמעתי ממך יותר מעשר שנים
"החברהכיטוב" לקחת את הנאיביות
למעבה היער האפל, בלי פירורי
לחם, גם היא איבדה תקווה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|