|
היינו יושבים בבית הקפה ההוא בעיר הישנה
עד שהיו מסביב מרימים כיסאות
וצוחקים כשהאוטובוס האחרון לעיירה
היה מגיע , אתה היית אומר
מעניין איפה נהיה עוד
עשר שנים, ואני הייתי
קוראת לך "החברהכיטובשלי"
לשנינו לא הייתה עדיין מכונית, לא רישיון
לא פחד, וחשבנו שנגיע רחוק
אתה שמתלבש בבגדים לא מכאן
ואני בתלתלים שמעידים גם על קצב
לא שמעתי ממך יותר מעשר שנים
"החברהכיטוב" לקחת את הנאיביות
למעבה היער האפל, בלי פירורי
לחם, גם היא איבדה תקווה. |
|
|
השאיפה שלי היא
לכתוב כ-15000
סלוגנים, שבכל
סדר שייקראו,
יהוו רומן
הסטורי-אפי רחב
יריעה על משמעות
הקיום ללא מטרה
הנעלה מן החיים
עצמם, כאבטיפוס
המנחה את מעשי
עשרות הגיבורים
לאורך העלילה עד
לפרטי הפרטים
הקטנים של פכי
החיים
היומיומיים, או
לחילופין להרויח
מלא כסף
חרגול בראיון
בלעדי לרדיו
במה, בזמן
הפרסומות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.