|
בקבוקי משקה מסודרים על מדפים
כארונות חיילים מדממים מוות
כאלונקות סדינים לבנים
המספרים נמסים אלי דעת.
מסכי ברזל מנשבים הכרה
החושים מתערפלים בעצמם
הירוק הבהיר מלבין את השמיים
האגם פולש לכל הרווחים.
איש צועד על במה מעילו שחור
מסך הלילה פולש במילים
את תכלת הלחש
אני הולך ומאבד הכרה.
אדום על כחול על סגול
הצל מנשב את הדעת
האור נושב במסך ההכרה
את כל אשר רציתי לגעת. |
|
|
כשקטנים, בנים
אוהבים חיילים,
ובנות אוהבות
בובות.
וכשגדולים, בנות
אוהבות חיילים
ובנים אוהבים
בובות...
קצת נוסטלגיה,
מה יש? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.