ספר לקיר אמרתי
לנזיר שלי
והוא אמר ודיבר
שהוא בעד להעיר באבנים
ולהסביר
ככלות הכל יהפכו לחול
ויש להמעיט
בתפזורת מילים  
שהזמן יכול להן
והרוח עוזרת לו בכך  

הנזיר שלי, איש הפתגמים ללא פגמים
שהתהדר והתגדר היה אומר:
"גם אם כפר אל ראש ההר
להעתיק אפשר
באר תישאר
היכן שתחפר"

ספר אמרתי לאיש שלי שגם הוא היה עף
מרף לסף
שיצא מילדותי
מתוך דף גמרא
מזכרונות בית אבי
שתמיד הדף בי את אומרה
והעדפתי אותו על נזיר כחוש
ולרוב האמנתי לרוחו
שאמר אותה תמיד
נחוש
בדעתו
שלא על מנת לקבל דבר
ולא שאיש יגיד עליו שהוא חכם

איש הגמרא שלי היה תם
תמיד אמר:
"המחיש צעדיו לעבר באר אחת יבשה
גם אם ישליך אבן לתוכה
להאיר באדוות בקשה
לשווא דרכו גם אם יכחיש
שעה שקשה הדעת להכיל
כפות ידיו יחפנו אוויר
ימתינו לרגליים
לתום ההליכות
אולי מהשמים ידברו אליו
ויפלו ברכות ותובנות
כרואה טביעות אצבעות הבאות
ומורות את פיר הבארות
כאן לא יועילו עיניים הנישאות
לשמיים אם אין מים חיים
ועונים ברקים ורעמים
ועננים מעוברים

שהנעליים יסיימו לדרוך בדרכים
לשחוק בסוליות
ויעלה הסנה ויענה הקול על הכל
אם העשב נשרף
או שב המראה וקרב והעיר
או נביא שקר צהוב הזהיר כנזיר"

איש הגמרא זרה בי
את יקרו
שזה היה בבוקרו ואורו ביום פתאומי בקע
בי וראה,
שאמר:
"גם אתה איש
ויש להפנות מבט נוקב ואין להכחיש
לספור את תולדות וקורות דרכי הכפר
ומה היה בראש ומה נח על הר
ומה נפל מהדעת לעפר"

שדעתי הייתה בסתומות הללו
והקולות רבים מחפש
תר בהד הדבר
וסובב עוד כהלך נד
במדבר
והוא גדול
והוא עוד עורם חול
שהשקט מלקט את החרישי וצורף לקול
בגורם ומה בא מרם
ומהסה ומשייט בדעת
שתורם לבהירות ועתים למעד

איש הגמרא סיכם לי דף אחד ומועד וחג בדבר:
"אם אין מעשה מאדם ויומו עבר
באין עושה, עושה
שאומר בשלווה בעומק אופק ראות
שלום בדופק מרומיו
ומשתיק ונוצר להגיו וזוכר את שחרב
דע, אם אין באר אין ראש
ותחילת כלום בדבר
מלבד זנב
ופתגם זב
שלא ישרוד על ראש ההר
גם מכפר לא יראה איש ולא ירד
ראש בקר
במורד

תחילת דבר עשה לך בדעת רב
ולו מעט
הנאחז בכף יד

שים חיץ מרהב פתגם
תן לחלום פנים
הנהן  אמן
מכאן שלח אהבה
לדרכה
ברכה לשלום
על רוחה.
הנכה למנוחה.