לעיתים אני שואל עצמי
אם בדמיונך אני חי
כמו בדמיוני
או שמא תעתועים אוחזים בך
בחושבך עליי
כשם ששמץ חיוכך מתעתע במוחי
ולא אהיה מקורי ואומר
כי המבט שנשקף מעינייך
אותו אני אוהב
אלא האופן שבו אני
ניבט מעינייך
הוא הגורם לי לרצותך אך יותר
כי את רואה בי את הטוב
ואני רואה את הרע
ואיני מאמין לעצמי
כי אני מה שאת אומרת
ודמיונך הוא דמיוני
ולעתים קצת דמוני
וכך גם אני
ולא אהיה מקורי
ואומר
כי המבט הנשקף מעינייך
אותו אני למד לאהוב
והאופן שבו אני ניבט מעינייך
הוא המלמדי לאהוב מחדש
את עצמי
ובטרם אסיים
אשאלך ילדתי,
התאהבני,
גם אם לא אהיה שלך? |
