|
ואצמיד צוהר נשמתי אל הדף -
ואצרח.
וכל שיצא - קול ענות חלושה
את כל משקלי מטיל על מפסלת זו -
לחרוץ ולנצור את שברוחי
אך משענת עט רצוץ זה
איננה נשמעת לרצוני
לאן הוא נעלם?
הוא שאך שאג שם בתוכי
דרש מפלט
ביקש מוצא
התחנן ואז ציווה -
הווה לי אור עולם!
שווה לי צורה!
ואתפוס הזרנוק
הוא - המכבה שריפה
בשריפה
וארסק השיבר
ואצפה באימה
ואז במבוכה
ולבסוף בשטנה:
מה לאפר זה, ולכבשן רוחי
מה לקווקווים מגומגמים אלו
ולו
שאך צרח וטלטל את כל
חושי דמיוני
ביקש מוצא
ואכן - כבר לא נמצא
כל שנשאר - הננו כאן
עקבות מטושטשים
כמו - "רק לכלוך" -
לא יותר מרמז.
נשארו רק הגעגועים. |
|
|
אתמול בחמש,
אחרי הצהריים
הלכנו למכולת
ובדרך ראינו,
שהגן שלנו סגור.
אז הלכנו הביתה
ושלי מצצה לי עד
שנרגעתי.
החבר של שלי
מתוודה על
טראומות ילדות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.