|
ואצמיד צוהר נשמתי אל הדף -
ואצרח.
וכל שיצא - קול ענות חלושה
את כל משקלי מטיל על מפסלת זו -
לחרוץ ולנצור את שברוחי
אך משענת עט רצוץ זה
איננה נשמעת לרצוני
לאן הוא נעלם?
הוא שאך שאג שם בתוכי
דרש מפלט
ביקש מוצא
התחנן ואז ציווה -
הווה לי אור עולם!
שווה לי צורה!
ואתפוס הזרנוק
הוא - המכבה שריפה
בשריפה
וארסק השיבר
ואצפה באימה
ואז במבוכה
ולבסוף בשטנה:
מה לאפר זה, ולכבשן רוחי
מה לקווקווים מגומגמים אלו
ולו
שאך צרח וטלטל את כל
חושי דמיוני
ביקש מוצא
ואכן - כבר לא נמצא
כל שנשאר - הננו כאן
עקבות מטושטשים
כמו - "רק לכלוך" -
לא יותר מרמז.
נשארו רק הגעגועים. |
|
|
בועז - אייכה?!
זאת שאהבה את
התל-אביבי בשם
כל יושבי במה
תגובת מערכת:
כולה היה שבוע
בפראג, מה אתם
עושים עניין? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.