|
ואצמיד צוהר נשמתי אל הדף -
ואצרח.
וכל שיצא - קול ענות חלושה
את כל משקלי מטיל על מפסלת זו -
לחרוץ ולנצור את שברוחי
אך משענת עט רצוץ זה
איננה נשמעת לרצוני
לאן הוא נעלם?
הוא שאך שאג שם בתוכי
דרש מפלט
ביקש מוצא
התחנן ואז ציווה -
הווה לי אור עולם!
שווה לי צורה!
ואתפוס הזרנוק
הוא - המכבה שריפה
בשריפה
וארסק השיבר
ואצפה באימה
ואז במבוכה
ולבסוף בשטנה:
מה לאפר זה, ולכבשן רוחי
מה לקווקווים מגומגמים אלו
ולו
שאך צרח וטלטל את כל
חושי דמיוני
ביקש מוצא
ואכן - כבר לא נמצא
כל שנשאר - הננו כאן
עקבות מטושטשים
כמו - "רק לכלוך" -
לא יותר מרמז.
נשארו רק הגעגועים. |
|
|
אכלתי המבורגר.
אכלתי במבה.
אכלתי טופי.
לעסתי מסטיק.
שתיתי קולה.
אכלתי שוקולד.
אכלתי מרק.
אכלתי פנקייק.
אכלתי ביצה.
אכלתי צ'יפס.
אכלתי עוגיות.
אכלתי יוגורט.
אכלתי
קורנפלקס.
אכלתי כבד
אווז.
אכלתי סטייק.
אכלתי גלידה
ושני ארטיקים.
אז איך זה שהמסה
שלי היא עדיין
רק 39 קילו?
נו, אז מה
שהקאתי את הכל.
[אחת מפתחת
בולימיה] |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.