ושוב
סמטת גידול הגניחות
כמו רמקול רושף-גברים
חוטיהם הדקים שעוטפים את לבם
רעלים מגעת. מסביב
מתכרבלות שבעת חטאיהם, זקורות
וקבורות-עין, מי הן חבוקות הגוף
מצמיתות עקבי הירך, כך
משעינות את חוטיהם על
סדנת התיל. הן קוראות ללוציפר
כמו למלצר, ממלאות את סדקי הקיר
בלשונן היחידה. ואז
רעמים - -
לאהוב כל יריעה וקלשון.
להרעיב את היש
לבתק את האין.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.