16.2.08

אתה מוזמן להיכנס אל תוך
נבכי נפשי הבוערת,
לצפות בי כואבת, כועסת, סוערת,
לבהות בי קורסת, נשברת,
נגמרת.

אתה מוזמן להציל עצמך וללכת,
לפני שיהיה מאוחר מדי
ולא יהיה מנוס,
אני מבטיחה לא לבכות סלש להתעצב
סלש לכעוס.

אתה לא יודע
איך כשהייתי צרודה ונעלם לי הקול
פתאום עלה בי פחד
שלא אוכל לספר לך הכל
ולא אוכל ללחוש לך ביום מן הימים
כמה אני אוהבת אותך
באמת ובתמים.

והפחד הגדול אפילו עוד יותר
הוא שלא יהיה "יום מן הימים"
שבו אוכל לספר.

יש מרווחים במשפטים שאני מוציאה מהפה
ובמילים שאני מריצה על המקלדת,
יש שתיקות שבריאות לאדם
אך מהשתיקה הזו אני
מפחדת.

אתה מוזמן להיכנס אל תוך
נבכי נפשי הטרופה,
לצפות בי כושלת, שבורה, עייפה,
חשופה.

כולי תקווה שברגע של שפיות
[או אי שפיות, תלוי איך מסתכלים על זה]
תצליח לראות אותי
למרות הכל, יפה.

ותאהב אותי. ככה. בדיוק ככה.
פשוטה ושקופה.