פלורסנט
מבהיר שוב בדרכו
רצפה מלוכלכת,
כתמי לידה של צער
שנמלים מנסות לגרד,
משהו לשרוד איתו את הלילה.
הפס גם מראה
מרכז בוהק בליבה של ממלכה קדומה,
אימפריית עבר של שיכחה.
כל הצעדים שנדרכו
וטינפו את הלבן,
מתרוממים עכשיו ממרבצם,
מתחברים לשכמותם.
הלובן הירקרק שוב מציע
שיש בו כדי נחמה,
פשרה שמאירה את הכלום בדרכה
וכל שנראה בעד עיניים,
כבר מחוץ לתחום אחריותה.
החריצים הרותחים שבקצוות הפס
מודיעים מראש שהם מוגבלים בזמן,
כמה אפשר לראות ולהראות עולם
שכתמיו מצביעים תמיד כלפי מעלה.
חסכיו קוראים לחשיכה להפציע,
להבקיע מפני האור הירקרק,
וכך,
באחת,
קץ הזמזום המוסכם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.