ושוב הגוף משתתק
נמחק בך כל דבר שהסתובב
בבטן, כמו קרע
בפנים, והכל
נופל.
הראש קופא והמחשבות
מחוררות את הראש
סותמות כל רגש אפשרי
משגעות, מבלבלות
ושוב בהלה,
מדציבלים שעולים גבוה
משתקים, מרעימים.
שריטה, דקירה.
קרע.
זעקה עולה
מהמקום הכי נחבא
בבטן. בלב.
מצמררת.
מורגשת רק לקיימים
רק חבל שאין הרבה כאלה -
אנשים עם נשמה.
חריצים בגוף,
כל שריטה מנסה
לשחרר כעס
כל שריטה היא
צעקה רועמת
של רגש, שכבר מזמן הקים בית.
כעס האוחז בציפורניים
ופחד משתק.
ועכשיו רק רוצה שמישהו ילטף וילחש שהכל בסדר.
ואם נשוב להיות ביחד
אם יחזור אליי הפחד
והפרפרים בבטן לא יתנו לי לשכוח
אני אזכור מה שאמרת
"זה איך שאת לוקחת
כשלומדים לחיות עם זה
מפסיקים לברוח"
(יהודית רביץ)
3.2.2008 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.