חדרך מוקיר אותך,
הוא חם ותמים ונעים,
ילדותי.
מלא בדברים מיותרים
מלאי משמעות.
אך "תופסים" מקום "יקר"
"תוציאי הכל"
הם אומרים.
"תנקי, תזרקי"
איך תוכלי?

לזרוק זכרונות,
להעיף ילדות, צבע, עבר
לרוקן, להשמיד?

את כבר גדולה.
תיקחי את עצמך בידיים,
לא תוכלי להיות ילדה לנצח.

ועוד מנסה לשמר,
לאחוז בציפורניים בכל דבר שהיה, שיהיה,
שישאיר אותך בילדותך.
כשדברים היו אמיתיים, ונקיים,
מתוקים וורודים.
כשהחיוך היה אמיתי
וניצוץ הסקרנות התקבל בברכה.
כשלרקוד לא היה מקצוע
ולא היה צריך סיבה
כדי לשחק מחבואים.

שיכולת לבכות - שיחבקו ולא יבקרו.
שלא תחשבי על דבר
מעבר לציור, קו, צליל
וצבע.
כשיכולת לחיות באמת את מי שאת
היית
ותמיד תהיי

כשהיית קטנה.

30.1.08