היא יושבת וחושבת
מביטה מבט חטוף במראה,
אולי זה כבר בא, והיא אותו פספסה?
מנסה להסתיר, בכל דרך אפשרית.
שיער ארוך... ארוך וסבוך.
מלא קשרים נסתרים
במסווה של תלתלים רכים והרמוניים.
איפור אפלולי, ספק אפור ספק צבעוני.
וסגירות, אדישות במסווה של חיוך
ואהבה במסווה של נועזות ועליצות.
רק שלא יראו, רק שלא ידעו,
שזה לא יתפרץ, החיה הזו המפלצת...
רק שזה לא יקרה, שהכיעור לא יצא
לא באור יום לפחות,
לא מול אנשים
כי אנשים לא יבינו, ואנשים לא ידעו להתמודד.
עם הדבר שהיא מתמודדת ביום-יום.
בהסתרה האין סופית של מפלצת גדולה,
במסווה של אהבה.