החתולים יושבים לי על החלון, מזמזמים.
לצאת ממחלה זה כמו להיוולד מחדש.
שבוע שלם שאני בבית, החתולים מרחרחים את החלון בסלון.
חום גבוהה, צמרמרות, כאבים אבל לא, לא הזיות.


העולם בחוץ נע בקצב שלו, העולם שלי בגוף מתהפך.
החום שלי נלחם במחלה ואני נלחמת בחום עם הרבה קול וכל מיניי
כדור.
שני רופאים, הרבה בדיקות הכול ברור.
המחלה נשרת ונשארת, פתאום היא מפתחת לי שפה, רומזת לי דברים
באוזן,
מפתחת מקצבים על החיים על המתים.
תוף ג'מבי מנגן לי בראש השעות עוברות כך גם הימים.
היפה שלי דואג לא מודאג המלאך שלו מלחשש אצלו קבוע על הזנב,
הכל כבר בסדר כן זה נכון.
רק בבקשה עוד קצת מזה, מזה ומהזה שבאקמול.


ורק אתה הכל יכול שחרר אותי בבקשה.
קודם לקרובים - שלום ואז אני - במחילה.
נרות שבת, קידוש וסרט קצר, חלה מבני ברק - גן עדן כבר כאן.
השמש בהחלט עושה לי טובה יוצא נכנסת נותנת אהבה.
יום שישי כמה יפה, היפה מנגן ומנגן והלב שלי רוקד.
הכל יכול תן, תן רק בריאות תתן.


מבעד לחלון שוב החתול מריח בודק.
אם הייתי חולה בשדרות - הזיות, הזיות.
קשה לי לבלוע את הטילים, האזעקה, הצעקות הצלקות
את הצד השני ואת הגזר במרק שאמא טרחה לעשות.