"אני אוהב אותך" הוא אמר,  היא הרגישה את הספק בקולו, היא לא
הייתה צריכה להסתכל בעיניו בכדי להבין שהוא לא אומר זאת מתוך
אהבה.
"זה כבר לא משנה" ענתה, מוכיחה לעצמה שהחלטתה היא הנכונה,
עוצמת עינייה מתמסרת לתחושה המתקרבת .
הוא הביט בגופה הקל מתנדנד ברוח מערבית מלטפת  "ענבר, תחשבי
שנייה" מנסה להתקרב לליבה אך שומר גופו ממרחק "אני טעיתי לא
את,  למה זה צריך..." ליבו החסיר פעימה למשמע צעקתה "תשתוק!!!"
מבין שפתיים רועדות פלטה "מה אתה מבין בכלל ?" היא לא העיזה
להיישר אליו מבט, לא לפול שוב לתוך חלל עיניו התכולות שהתאהבה
בהן לפניי שש שנים
אני לא אבכה אמרה לעצמה ואני גם לא אפתח את השיחה הזאת החלטתי
וכך יהיה "אתה לא מבין שאני לא רוצה אותך פה,  זה הזמן שלי!
עכשיו אני קובעת מה יהיה!" קולה נשמע למרחק  
עיניים רבות נשאו מבטם חלקן סקרניות חלקן מודאגות היא הרגישה
שמסתכלים עליה, עיני נשרים מחכים לטרף חשבה לעצמה בזמן שדמעה
אחת ליטפה את לחייה כמנחמת יחידה,
"אני לא אלך, את יודעת את זה" שוקל אם להתקרב, אם לעשות את
הצעד הזה אך נסוג,  זוגות עיניים נוספות הצטרפו לקהל הצופים,
לחשושים נשמעו למרחק. ליבה האיץ פעימות כמנוע של רכב ספורט על
קו הזינוק היא הרגישה את האדרנלין ממלא את ורידיה את החום
הפושט בגופה היא הביטה שוב על גורלה,  מסכימה עם אורח דרכה,  
במבט חטוף ליטפה את שפתיו ונעלמה מעיניו.