אהובתי, מה לך? עצבות?

השיר דל השפה הזה
אינו עבורך, רק טיוטה שלי
מימי נעורים, בו ניסיתי לחרוז
חרוזים, חשבתי עצמי למשורר
לא הכרתי קיום חוקיות ומבקרים.

אני מבטיח: תוך זמן קצר
לא מוגדר, אלביש פשטנות בקצרצר
נהדר, בו אוהב רק אותך.

עכשיו, בזמן לא מוגדר
אחפש עלמת חן שלא בילתה
כל חייה בקידום התרבות,
שיגעון גדלות פיתחה רק באומנות הפיתוי
או טבחות.

היא תתרגש משירי,
כשם שאני זוכר את עצמי
זוכר בן כמה אני בימי ההולדת,
מחשב כמה נותר לי מתוך
מאה עשרים, לא כותב בדידות או בהלת,
עבורה אנטוש גם אותך
אהובתי המשוררת.

אהובתי המשוררת, מה לך?
קטנוניות?

אל תתקני מילותי, נגבי דמעותי
שהבעתי דרכן.
תני למילים להיות, תוכיחי
הערצתך ללהקת החיפושיות,
לא תמיד רובד דל ספרותי
מצריך הארות, הערות
בררי תחילה כוונות המשורר
מהרגע בו שורר מילותיו.

ועלמת החן, עשוייה
לסובבני בכחש ולומר
כי מדובר בזמן לבדו שיוביל
את שירי למוזאונים הגדולים בעולם,
אקבל את שקרייה והיא תקבלני
כמר משתדל ולכן גם מושלם.

לא אכתוב עוד מילה
עבורך אהובתי המשוררת,
לא אכריז עוד על רגש
ואשגה בכוונה בכתיבת המילים,
ראי איזו עלמת חן מצאתי
אף מילה בשירייך לא תרגשני
כפי שהיא בחיוך קטן ותמים.