למרגלות ההר בארץ לא נודעת
עומד זקן הוגה על העבר
במה היה ומה עכשיו קורה
כי מה יהיה לא משנה לו כבר

עיניו בעצב על הנוף בוהות
צופות בנוף שקיעה ונוף הרים
רוצות לזכור את מה שהן רואות
ולא לשכוח עד סוף החיים

כך הוא עומד לו בערוב ימיו
והערב כבר מתחיל לגווע
גבו למזרח פניו למערב
כשהשמש ממשיכה לשקוע

הכל הוא הבל, הבל הבלים
כך הוא חושב האיש, זה הזקן
ולא חשוב מה אין לו בחיים
אם אין עם מי לחלוק את מה שכן.

בסוף הכל בין כה וכה נגמר
הזמן עובר והשעון עוצר
הנר כבה וכלום עוד לא נותר
ואלוהים את נשמותיו סופר.