פיסות קרועות של מכתבייך
קמוטות מי מלח
העידו: להפריד-אין בכוח הגלים.
מלאכי ה-התמדה אינם מקצים
לי-משאלה. הלילה עוד צעיר
ורגלי תרות אחר מקום-
שאף המשורר חדל-לבדות.
ואני בודה
לבך-עיקש בצימאונו
מפשפש במרחקים-
לאחוז קצוות ולצמצם
אני גורר-שאריות
מיתר רגשותי-אל כיתת יורים,
להתמקד בקפדנות-רק בך, צלף עטרת כיסופים:
החטיא-ועצבותי נותרה שרירה,
עודנה-מתערבבת
במחשבות על-
תום אהבתך לכדי תמהיל
אחוז אימה.
ועדיין
הכל עומד:
ערים אל מול אורן
יתומים מול התמונות
ואני לבד לאוץ - אחר כמעט שלא יגווע
השעון אינו הופך
דקות לכדי שעות,
עורם אין-ספור
זהויות זהות
לתוך פחי האשליה.
לא חמצן, כי אם
אני מנשים
זרות מוכרת עד טירוף:
וזו
נושמת בי כעת,
אלוקים פועם בהלכי
רוחי.
אבק הכוכבים
פורש שילוט מוטעה
ברחובות החוליים
שדוחסים את חיפושי אל אופקי-המוות
גורפים זכרונותי ממך,
עודני
נאבק ברוח ש-לא שובעת אבדון-
ריחוק צפון מ-מערב.
כמיהתי לובשת
חליפת המסע-האחרון
את הראשונה-כבר
יצרת לי אין-ספור מזחים,
להיתקל.
ריצות מיותרות:
רק נזקקתי-לפקוח אוזני לרחשים:
הים זימר ויתור.
להתעוור - אלוקים
השוקע במצולות
להרפות ידי
החוף שיקר אותך
ולבך-שומט בסערה
על גבול ימי הבלי השמש- אנוסת לילות בדידות,
צו לבי,
כעת נגזר- כל חיי
תקצי לי געגוע. | 