אני חושב שאני יודע היכן השדות האדומים
אותם שדות בהם פורחים כל הפרחים.
פרחים נועדו לפרוח.
הפרחים שלי פורחים בשלל פרחים.
יש את הירוקים על העתיד להגיע ולאן שאני עתיד ללכת.
יש את הוורודים שהם על האהבות שהיו וישובו ויחזרו.

לכל אחד יש שדה הפרחים שלו,
שלי הולך לאיבוד בכל פעם שאני שוכח את דרכי
אך תמיד אני שב ומוצא אותו באותו מקום שבו נמצא הלב.
את השדה שלי לא צריך להשקות הם צומח ומלבלב מכוח השמחה
שבליבי.

לפעמים שרע לי רוח מנשבת בשדה הפרחים שלי
מפזרת ונושאת את עלי כותרות הפרחים
כל עלה מספר סיפור,
מספר חלום,
מספר רגע
רגע שעלי אני שב וחוזר.

ואני, אני תמיד חוזר לשדות האדומים.