איך ידעת ללכת בדיוק עם סתו?
כשרוחות קרות כבר מנשבות בעוז
כמו הרוח שעברה עליי והקפיאה.
כשעננים כבר מכסים את השמים,
כמו הענן הזה שמשאיר אותי בערפל.
כשקרני השמש מציצות רק לפעמים,
ואין יפות מהן.
כמו אותן קרניים שמציצות אליי
כשאני נזכרת בך.
כן, השכחה...
כשטיפות ראשונות יורדות מהססות,
ואחריהן גשם עז ניתך עד סוף החורף.
כשכבר מחשיך מוקדם,
כשמה שהכי רוצים זה מגע אנושי וחם.

איך ידעת ללכת בדיוק עם סתו?
כששלכת, והעלים נושרים כמו דמעותיי.
והעצים נותרים עירומים,
כשם שנותרתי אני בלעדיך.
והנה שוב הגיע סתיו.
כבר השמיני מאז.
ורק אורך החם
מגן עליי מהחושך והקור
ורק אורך מאיר על אפלה
מראה לי את הדרך.