היית הכול בשבילי, הכול עבורי.
אבל עכשיו אתה כאילו לא נמצא יותר
אתה היית הבית שלי תמיד ידעתי שכשאני פגועה אני יכולה לבוא
אליך ולהתנחם בזרועותיך החמות והמגינות.
כשהייתי אתך הרגשתי הכי מוגנת בעולם, כלום כבר לא יכל עליי
והיום אני מרגישה כה שבורה.
מתפוררת ומתנפצת למיליון חלקיקי רסיסים,
בוכה, צועקת, כועסת, נקרעת לגזרים, זועקת לעזרה
ואף אחד לא שומע, לא רואה ולא רוצה לראות, לא רוצה לשמוע, לא
רוצה לדעת. ואני יושבת ושותקת
מחכה כבר שתשאל, מחכה שתשאל מה קורה לי. בינתיים הזמן עובר
ואתה לא שואל, אתה רק מחייך אליי חיוך קטן ודבילי וחוזר להתעלם
ממני
זה שובר את לבי
עכשיו אני מרגישה כה חלשה, כה פגועה כמו איזה איילה פצועה
שאיבדה את הדרך הביתה ולא מצליחה למצוא אותה חזרה, לא משנה מה
היא עושה.
ועכשיו אני מרגישה שלאט לאט אני מתחילה ליפול לתוך צוק
עמוק, עמוק ממך ופתאום אני מגלה שזו בעצם תהום ואני נופלת עמוק
כל-כך עד שאני... מתה