ולרגע אחד, ממש האמנתי שתבוא, שתציע לי לצאת איתך.
חשבתם פעם כמה פתטית הציפייה?
אני מסתכלת עליך חודשים, משקרת לעצמי - אולי היום, אולי תסתכל
עלי ותגיד משהו רומנטי, משהו כמו "אני אוהב אותך" והעולם יעלם,
ובית הספר יהפוך לחוף ים בשקיעה מוזהבת ומוזיקת כינורות מרגשת
תופיע...
כל כך, כל כך פתטי...
שתסתכל עלי ובמבט אחד מעיניך החומות תקרא כל נים מנימי נשמתי-
ותבין. תבין מיד, בלי שום צורך במילים. תבין הכל- ותדע,
וכשתנשק אותי זה יהיה הדבר הכי טבעי בעולם.
וכשנצא להפסקה, אני אתישב לצידך, ואתה תחבק אותי וכולם מיד
יבינו שאנחנו ביחד וזה לא יהיה מביך בכלל,ונהיה מאושרים; וזה
בכלל לא משנה שאתה בקושי יודע איך קוראים לי ושכשאתה מחייך
בבוקר זה בכלל לזאת שעומדת מאחורי, ואני כבר עמדתי להגיד לך
בוקר טוב ועכשיו אני פותחת וסוגרת את הפה שלי כמו דג אילם.
כל כך, כל כך פתטי.
אני בטוחה שאני לא היחידה. אני בטוחה שאני לא היחידה שמחכה
בציפייה אילמת וחושבת, אולי היום.
ולרגע אחד, לרגע אחד אני מוכנה להישבע שממש האמנתי לעצמי.