חזרתי מאי שם,
גם ההוא
על זה פעם חלם,
חזרתי לכאן
וההוא שואל
"היכן?"
"חייתי בחלום..." עניתי
"או אולי בבועה..."
וההוא צוחק
"זה עניין של דעה..."
פרסתי על השולחן חוויות כקלפים,
הרביתי בהסברים,
סיפורים, בשלל מובנים,
וההוא...
ידיו שלובות,
שפתיו קמוצות
מחפש הוא תשובה לשאלה
האם זה עניין של הקרבה?
"תניח הכל על כף המאזניים"
וממחיש הוא בעזרת ידיים,
"קח את החלום כבועה,
כי המציאות היא הקרבה..."
חפנתי את חוויותיי
וטמנתי בכיסי,
אלו ישארו איתי.
מן השולחן,
אל מסדרון ספוג בדלתות
המובילות לחדרים?
או אולי מהצטלבות דרכים,
מן הקירות מחייכים אנשים
זיכרון לימים טובים,
וההוא מאחור לוחש:
"תתעורר, תריח את הקפה,
שאל עצמך: למה אני מצפה?
אומנם אתה יכול לברוח,
אך האם אתה יכול לשכוח?"
הסתובבתי לאחור
ההוא נעלם כלא היה
כמו קול פנימי,
אז הבנתי,
ההוא...
הוא בעצם אני...