יקיצה

חלון נפתח
ופוליפוניה של ציוצים אדום ירוק
נשאבת פנימה. עוד מעט תמריא
השמש ותתערבל אף היא כמו ברוש ון-גוכי
בחזי


אינטרלוד

אין שמש ללא צל אני יודע אך
המביט בה בעיני רוחו, צלו
תמיד מאחוריו


צהריים

אלפי מכוניות מכתתות את הצמיגים, את האספלט, ומפריחות
רעליהן בסרט נע אבל
בקטע הפרטי שלי על נקלה הן מובסות ברוחו של ים.
מניף עיניי
יותר משתולה אותן בצלקות התכלת אני שואף
חמצן ירוק ומשכר מנוף שגיא של פיקוסים


לפנות ערב

לא רק פרש כחול
שלל ססגוני הקשת מזנקים למעלה:
רכב הצבעים ופרשיו!


ואז: בלהה

כל כללי התחביר מסביב השתנו המילים נאלמו המשפט
המורכב בלע את רכיביו לא
גוונים ובניהם רק פיסקה אטומה
רועשת, ודרשה מכסה
על הכול


החומר שממנו עשויים חלומות

אולם בתדר הפנימי תמיד
אני הנושא: נושא על שכמי
לפעמים נושא באשמה

נושא ונותן

נושא עיניי ורואה:
 
לא סולם מלאכי מוצב וראשו בשמיים
כי סולם משתלשל שראשיתו בהם.
יום יבוא ויחד נגיע
לאדמה