"היא מתעוררת, לא רוצה לעמוד
צריך ללכת ולעבוד
בטלה מזמינה מחשבות
שמהן היא רוצה לברוח"


כולם כל הזמן רוצים רק חופש. לחוצי בית, רוצים רק לחזור הביתה
מוקדם ולעשות - כלום.
שבוע שאני בתוך הכלום הזה.
אני מעדיפה להיות בצבא ולעבוד בטירוף מהבוקר עד הלילה, מאשר לא
לעשות כלום, כי כשמשעמם מתחילים לחשוב יותר מדי. ולא על הדברים
הטובים.

איך עשית את זה? מה כל כך מיוחד בך, שגרם לי לאהוב אותך ככה?
בחיים שלי לא בכיתי ככה על בחורה. על אף גבר לא בכיתי כמו שאני
בוכה בגללך.

ובא לי להגיד שאני שונאת אותך. מגיע לך שאני אשנא אותך. אבל
אני פשוט לא יכולה...
ואני יודעת שכל זה כבר לא ישתנה. ואם זה ישתנה אז רק לרעה. אני
יודעת שמה שאני צריכה לעשות זה פשוט לעזוב וללכת. לשכוח. איך
אפשר לשכוח??? אני בן אדם, אני לא יכולה לשכוח כל כך מהר! אני
לא חושבת שאני יכולה לשכוח בכלל. אני לא רוצה למחוק זיכרונות
כאלה יפים.

אני לא יודעת מי את עכשיו, אבל פעם היית מדהימה.



תמותי.

13.2.08
"קצינים לא בוכים, שורפות להם העיניים"