לפעמים אתה כועס עליי וצועק,
דמעותיי זולגות מעיניי בשקט.
לפעמים אני רוצה רק אותך,
מנשקת, מחבקת ומלטפת
אותך באהבה רבה,
ועוטפת עצמי בהילה של שלווה.

לפעמים אני רוצה לעזוב אותך
ולהישאר בדממה...
ולנסות ליצור קשר עם
אדם חדש לגמרי.
לפעמים אני חושבת שאני
רוצה להיות רק אתך,
עד סוף ימיי.

לפעמים אני רוצה להיות
רכה ועדינה.
כפי שאתה מצפה ממני,
רוב שעות היממה.
ולפעמים אני פשוט
עצובה מאוד,
שאינני מצליחה להגשים את חלומותיי...

לפעמים אני רוצה לדבר אתך,
ולספר לך מה באמת
מטריד אותי.
אך, אני מאוכזבת שוב ושוב,
שאתה תמיד עסוק
וכואב בעצמך.
לפעמים נדמה לי שאתה
כלל לא מקשיב,
ואתה עצבני ושחוק מתמיד.

האם נוכל להבין זה את זו
ולהיות מאושרים כמו פעם?

13.02.08