|
המילים שלי נצורות במצור
מתקבצות ומתכווצות במתחם
גג המגדל העגול של בנייני עזריאלי
הנשקף בקו האופק היישר אל מרפסת הקומה השמינית
בבית הגדול שבעיר הגדולה שאני.
שתיים אחר חצות וחצי ושלוש וחצי
נורות מהבהבות מרצדות בראשו
ובראשי
זיכרון בינן לביני
שככה יהיה לי טוב
הן בטוב בינתיים
וגם אני
|
|
|
למה תמיד, אבל
תמיד אני מרגישה
שאני הכי עלובה
פה?
אולי אני דווקא
לא! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.