הולך בסמטאות הזמן,
הכביש מתפתל בין חומותייך
לצומת דרכים של קדושה,
צלעות ארזים חבויים בבטנך
כאן נוכח המלך בארמונו
לבנות בית לאדונו.
כתלייך חרושים בצלקות,
גורדי שחקים לתוך האדמה.
מה לי ולך שלם?
אני דור המולטימדיה
ואת שושנת המקורות.
אברך מבקש
"בוא תניח תפילין",
ומחוץ לחומה הכבישים סואנים
גם את כמו כולן
הפכת מטרופולין.
ליד המשביר מאהל מחאה
אני מחריש,
מגביר צעדיי ממהר לעבודה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.