פתחתי חלון הדלקתי סיגריה,
נשפתי לתוך חלל חוכמה
נשכחת, בתוך ים אנשים
רצים.
הופכים עורם -
חושפים שיניים, רקובות
כמו חודי כתרו של דוד,
שוכב תחת אבני עירו.
הביאני המלך חדריו,
ניסיתי להעירו - לשווא!
ענני עשן מתפזרים לי בלולאות המוח
נקשרים בריאה החרדה
לשלום בריאותי,
חרדה העיר -
לשלום תושביה,
משלמים מסי שמיים סגורים
מאחורי מחסומים.
שוטרים מעשנים להעביר זמנם
בשמירה, מבקשים בחצי עברית
חצי ערבית - "ג'יב תעודה".
זיכרון באוויר - רק אדי מלחמה.
כאן כתב המלך את שיר השירים,
ירושלים כבר לא אוהבת שירה,
מסיים סיגריה סוגר חלון. |
