אדם בראון / שיר ערש בארבעה בתים |
שמדי לילה, אותי היא מחפשת
מושיטה את ידייה ואת ניבייה חושפת
לנעוץ אותם בבשרי, בזה היא חושקת
באומץ רב, בפנס אחזתי
ולמסע אל מתחת למיטתי יצאתי
הסטתי את הכדור, השלכתי את הבובה
וכך נכנסתי אל תוך מחילתה
חולדות מתרוצצות בין החורים
קופצות מעל שאריות ילדים
רק הרי עצמות, זה כל מה שנשאר
מכל מי שהרגיש אמיץ בעבר
זנקתי מאחוריה, היא היתה לא מוכנה
ולפני שהבינה מה קורה, הבאתי לה מנה
חיבוק אחד ארוך ונשיקה אחת קטנה
כי גם המפלצת שלי, זקוקה לאהבה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|