בבו יושב מול הדי.וי.די פלייר החדש שקנה.

עם בקבוק הבירה שלו, יושב על הריצפה ומביט בו, נו, בנאדם! אין
מה להסתכל, הוא לא ישנה פתאום צבע או צורה, זה המסך של
הטלויזיה שצריך לעניין אותך.
אבל הוא שם, מביט בנורה האדומה נדלקת ונכבית.

הוא מקשיב לו, כאילו זה יתחיל לדבר אליו, מישיר אליו מבט גאה.
זה הדי.וי.די פלייר החדש שלו, ועד שלא יעבור מספיק זמן כדי
שהוא יקרא הדי.וי.די הישן, הוא חדש! וזה אומר שיש לתת לו תשומת
לב מיוחדת, לבדוק את כל האפשרויות לפתוח ולסגור ולפתוח ולסגור
ולפתוח, עם השלט או בכפתור, ככה איזה שלוש וחצי שעות.

לפעמים נדמה לי שהוא מדבר אליהם, למכשירים, והם מקשיבים לו,
נענים לו, מתמסרים לטיפופי האצבעות שלו, כמו חתול לליטוף.

הוא משפיע עליהם רוב אהבה אלקטרונית, והם מצפצפים לו שיר
בחדווה.
אפילו מכונת הכביסה שעמדה לשבוק - חידשה כוחות למענו והיא
מסתובבת סביב עצמה כמו זקן שלקח ויאגרה יוהוווו...

כבר אמרתי לו פעם שיש לו כוחות, והוא, מחייך אלי בביטול גמור,
אל תאמיני לכל השטויות האלה של כוחות שמ'כוחות. הכל מולקולות
הוא אומר, הכל מולקולות.