ערב שבת בעיר זרה.
תל אביב רחוקה מכאן.
אני רחוקה ממנה שבעתיים.
עירי שלי מתפלשת עכשיו
בגוונים של שקיעה שקטה
[גם השמש מבקש לעיתים לנוח]
בתי קפה פוקטים
ג'אז של בין-ערביים
ממרפסות הבתים עולה
ריח סירים חמים וסבון
מתנדפים אל אוויר לח ורטוב
בדירת חדר מעל
שדירה של ספסלים עמוסי אדם
איש, עכשיו זר,
מכין קפה של אחרי-משמרת
[פרולוג לרוגע של היום השביעי]
עוד בטרם ירתחו המים
תחל המערכת להפיץ
מוזיקת-דמיונות נוחה
[נס כהה. בלי סוכר. כוס קטנה]
עתה זמנה של אותה
כורסה בלויה ומוכרת
הוא שוקע בה, מבטו בחלון גדול
המשקיף אל הרחוב
[צדדיתו מתגלה בעין מתאמצת]
מחשבותיו המחויכות נודדות
הרבה מעבר לבית הזה
פי מיליון רחוק ממני |
