ההכרה לא נופלת בבת אחת.
היא נאספת טיפין-טיפין
בארושתן של מחשבות
בדמותן של מילים
היא פוערת אט-אט
בשיטתיות
חלל ריק
בקצה העליון של הבטן
והוא מתמקם בכבדות
דוחק - את - דרכי - הנשימה
עד שתחנק.
דמעות כבר אין.
רק שתיקה גדולה
ונוסטלגיה שתסופר
בעיניים כבויות.
שונאת להיות הצד שאוהב יותר. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.