[איש יושב ומתחיל לדבר]
למה, למה את לא פה? אה, אני יודע, בגללי. אני לא יודע, פשוט לא
יודע מה לעשות כשאני, נו, את יודעת, מה שקרה לך. המוות זה
פחד?
אני לא יכול להיזכר ב-10 הדקות האחרונות שלך איתי ובכלל בעולם
הזה[מתחיל קצת לבכות].
אני לא יודע מה לומר, זה היה רצח או לא, כי את, טוב לא בא
להגיד את זה.
אז ככה זה היה:
אני באתי הביתה, ראיתי אותך, היפה בנשים, גם בחיצוניות וגם
בפנימיות, אבל את לא חשבת שזה נכו,ן אבל נראה לי, למה נראה אני
בטוח שאת טעית בגדול.
כן, אחרי שבוע של פחד ואיסורים שלי שלך[מתחיל לבכות] שלנו.
למה, למה אני שואל, למה זה מגיע דווקא לי???
כן, אמרתי לך שמשהו נורא עומד לקרות לך[הפנים שלו נהיים
עצובים]בגללי.
הייתה לי פעם חברה לפני שהתחתנו, אנחנו היינו 9 שנים ביחד ואז
היא הציעה שנתחתן ואני אמרתי לא!!!
והיא אמרה לי שהיא עוד תחזור לחיי ותתנקם בי. עברו 20 שנה ולא
שמעתי ממנה כלום והיא התקשרה אליי בבוקר והיא אמרה לי שזה
היום, זה היום - ואני לא האמנתי.
את אמרת לי שאת יודעת ואת איתי עד שהמוות יפריד בינינו, והוא
הפריד.
[פאוזה דרמתית]
אמרתי, איך את יודעת, ואת אמרת שזו את, עשית ניתוחיים פלסטיים,
שינית את צבע השיער שלך,
ואז לקחת סכין חדה, קירבת אותה לפנים שלי ואז[אומר בפחד
ובהיסטריות]תקעת אותה בלב שלך ונפלת.
ואז ראיתי את אור ואדם, הילדים היחידים שלי, שלך, שלנו!!!
ואז הם ירו בי כי הם חשבו שאני רצחתי אותך ורגע לפני אני אמרתי
להם שיבינו, אני לא עשיתי את זה, לא רצחתי אותה, תבינו. אתם
כבר בני 20. אך הם לא האמינו ורצחו אותי ואני מחפש אותך פה בין
גן עדן לגיהינום. אה, תגידי איפה את, איפה?[מתחיל לבכות}
[סוף!]